אמירותיו של המשיח של אחרית הימים | 'בנוגע לתארים וזהות' חלק 2

^{אמירותיו של המשיח של אחרית הימים | 'בנוגע לתארים וזהות' חלק 2}

האל הכול יכול אומר,"בתחילה, כשישוע טרם ביצע את כהונתו באופן רשמי, בדומה לתלמידים שהלכו בעקבותיו, גם הוא נכח לעתים במפגשים, שר מזמורים, אמר שבחים וקרא מן התנ"ך בבית המקדש. לאחר שהוטבל ועלה, ירדה עליו רוח הקודש באופן רשמי והחלה לעבוד, כשהיא חושפת את זהותו ואת הכהונה שהיה עליו לקחת על עצמו. קודם לכן, איש לא ידע את זהותו, ופרט למרים, גם יוחנן לא ידע. ישוע היה בן 29 כשהוטבל. לאחר שהטבלתו הושלמה, השמיים נפתחו ובא קול ואמר: "זהו בני אהובי אשר אני שבע רצון ממנו." לאחר שישוע הוטבל, החלה רוח הקודש לשאת עליו עדות בדרך זו. בטרם הוטבל בגיל 29, הוא חי חיי אדם רגיל, אכל כשאמור היה לאכול, ישן והתלבש כרגיל ודבר בו לא היה שונה מן האחרים. מובן שהיה זה רק מבחינת הבשר ודם של האדם. לעתים גם הוא היה חלש ולעתים גם הוא לא הצליח להבחין בדברים, ככתוב בכתבי הקודש: "חוכמתו גדלה ככל שגילו התקדם". דברים אלה רק מראים שהיתה לו אנושיות רגילה ושהוא לא היה שונה במיוחד מבני אדם רגילים אחרים. הוא אף גדל כאדם רגיל ולא היה בו דבר מיוחד. אולם הוא היה נתון להגנתו ולדאגתו של אלוהים. לאחר שהוטבל, החלו פיתוייו, ולאחר מכן הוא החל לבצע את כהונתו ולעבוד, והיו לו עוצמה, חוכמה וסמכות. אין זאת אומרת שרוח הקודש לא עבדה בו או לא היתה בתוכו לפני הטבלתו. גם לפני הטבלתו שכנה בו רוח הקודש, אך היא לא החלה לעבוד באופן רשמי, כי היו מגבלות למועדים שבהם אלוהים עושה את עבודתו, ויתרה מזאת, לבני אדם רגילים יש תהליך רגיל של גדילה. רוח הקודש שכנה בו תמיד. כשישוע נולד, הוא היה שונה מאחרים, והופיע כוכב הבוקר. קודם ללידתו, בא מלאך אל יוסף בחלום ואמר לו שמרים עתידה ללדת בן זכר ושהיא הרתה לרוח הקודש. גם מיד לאחר הטבלתו של ישוע, בזמן בו רוח הקודש החלה באופן רשמי בעבודתה, היא לא ירדה על ישוע. האמירה שרוח הקודש ירדה עליו כמו יונה מתייחסת לתחילתה הרשמית של כהונתו. רוח אלוהים היתה בתוכו קודם לכן, אך לא החלה בעבודתה מפני שהעת טרם הגיעה ורוח הקודש לא החלה לעבוד בפזיזות. רוח הקודש נשאה עליו עדות באמצעות ההטבלה. כשהוא עלה ויצא מן המים, החלה רוח הקודש לעבוד בו באופן רשמי, דבר שסימן כי אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם החל לממש את כהונתו והחל בעבודת הגאולה, כלומר עידן החסד החל באופן רשמי. כך יש מועדים לעבודתו של אלוהים, תהיה העבודה שהוא עושה אשר תהיה. לאחר הטבלתו של ישוע, לא חלו בו שינויים מיוחדים. הוא עדיין היה בדמותו המקורית כבשר ודם. אלא שהוא החל את עבודתו וחשף את זהותו, והיה מלא סמכות ועוצמה. במובן זה הוא היה שונה מבעבר. זהותו היתה שונה, כלומר חל שינוי משמעותי במעמדו. זו היתה עדותה של רוח הקודש ולא עבודה שנעשתה על ידי אדם. בתחילה, בני אדם לא ידעו, ולמדו לדעת מעט רק לאחר שרוח הקודש נשאה עדות על ישוע בדרך זו. אילו עשה ישוע עבודה אדירה בטרם נשאה עליו רוח הקודש עדות, אך ללא עדותו של אלוהים עצמו, תהיה עבודתו אדירה ככל שתהיה, בני האדם לעולם לא היו יודעים על זהותו, כי העין האנושית לא היתה מסוגלת לראות את זהותו. ללא שלב עדותה של רוח הקודש, איש לא יכול היה לזהותו כאלוהים בהתגלמותו. אילו לאחר שרוח הקודש נשאה עליו עדות, היה ישוע ממשיך לעבוד באותו אופן, ללא כול הבדל, לא היתה לכך השפעה כזו. ובכך מודגמת בעיקר גם עבודתה של רוח הקודש. לאחר שרוח הקודש נשאה עדות, היה עליה להתגלות, כך שניתן היה לראות בבירור שזהו אלוהים, שיש בו רוח אלוהים. עדותו של אלוהים לא היתה שגויה, והדבר יכול היה להוכיח שעדותו היתה נכונה. אילו העבודה שקדמה לכך והעבודה שבאה לאחר מכן היו זהות, כהונתו כבשר ודם ועבודתה של רוח הקודש לא היו מודגשות, והאדם לא היה מסוגל לזהות את עבודתה של רוח הקודש, משום שלא היה הבדל ברור. לאחר שנשאה עדות, היה על רוח הקודש לאשר את העדות הזו, ולפיכך היה עליה לבטא את חוכמתה וסמכותה בישוע, דבר שהיה שונה מבעבר. מובן שזו לא היתה השפעתה של ההטבלה. ההטבלה היא רק טקס, אלא שההטבלה היתה הדרך להראות שהגיעה העת לכך שיבצע את כהונתו. עבודה זו נועדה כדי להבהיר את עוצמתו האדירה של אלוהים, את עדותה של רוח הקודש, ורוח הקודש לקחה על עצמה אחריות לעדות זו עד הסוף ממש. גם בטרם ביצע את כהונתו, האזין ישוע לדרשות, הטיף והפיץ את הבשורה במקומות שונים. הוא לא עשה עבודה אדירה כלשהי מפני שלא הגיעה העת לביצוע כהונתו וכן מפני שאלוהים עצמו הסתתר בענווה בבשר ודם ולא עשה כול עבודה עד שהגיעה העת. הוא לא עשה עבודה לפני ההטבלה משתי סיבות: האחת מפני שרוח הקודש לא ירדה עליו באופן רשמי כדי שיוכל לעבוד (כלומר רוח הקודש לא העניקה לישוע את העוצמה והסמכות לעשות עבודה כזו) וגם אילו ידע את זהותו, ישוע לא היה מסוגל לעשות את העבודה שהתכוון לעשות מאוחר יותר, והיה עליו להמתין עד ליום הטבלתו. היה זה המועד שקבע אלוהים ואיש לא היה מסוגל להפר אותו, גם לא ישוע עצמו. ישוע עצמו לא יכול היה לקטוע את עבודתו שלו. מובן שהיתה זו ענוותו של אלוהים, וכן חוק עבודתו של אלוהים. לולא עבדה רוח אלוהים, איש לא יכול היה לעשות את עבודתה. דבר שני, בטרם הוטבל, הוא היה רק אדם רגיל ופשוט מאוד, שאינו שונה מאנשים רגילים ופשוטים אחרים. זהו היבט אחד של האופן שבו אלוהים בהתגלמותו לא היה על-טבעי. אלוהים בהתגלמותו לא הפר את הסדריה של רוח אלוהים. הוא עבד בדרך מסודרת ורגילה מאוד. רק לאחר ההטבלה היתה לעבודתו סמכות ועוצמה. כלומר על אף שהיה אלוהים בהתגלמותו, הוא לא ביצע מעשים על-טבעיים כלשהם, וגדל בדומה לבני אדם רגילים אחרים. אילו ישוע היה יודע כבר את זהותו ועושה עבודה אדירה בכל הארץ קודם להטבלתו, וכן היה שונה מבני אדם רגילים ומפגין בפני כול שהוא יוצא דופן – לא זו בלבד שלא היה מתאפשר ליוחנן לעשות את עבודתו, אלא גם לא היתה כל דרך שבה אלוהים יכול היה להתחיל בשלב הבא של עבודתו. וכך הדבר היה מוכיח שהדברים שאלוהים עשה השתבשו, ולאדם היה נדמה שרוח אלוהים ואלוהים בהתגלמותו בבשר ודם לא באו ממקור זהה. לכן עבודתו של ישוע המתועדת בכתבי הקודש היא עבודה שהוא ביצע לאחר שהוטבל, עבודה שנעשתה במהלך שלוש שנים. בכתבי הקודש לא מתועד מה עשה בטרם הוטבל, מפני שלא עשה את עבודת האל בטרם הוטבל. הוא היה רק אדם רגיל, וייצג אדם רגיל. בטרם החל ישוע לממש את כהונתו, הוא לא היה שונה מבני אדם רגילים, ואחרים לא יכולים היו לראות בו הבדל כלשהו. רק לאחר שהגיע לגיל 29 ידע ישוע שהוא בא להשלים שלב בעבודתו של אלוהים. קודם לכן גם הוא עצמו לא ידע זאת, משום שהעבודה שעשה אלוהים לא היתה על-טבעית. כשהוא נכח במפגש בבית הכנסת בגיל שתים עשרה, מרים חיפשה אותו, והוא אמר רק משפט אחד, בדומה לכול ילד אחר: "אמא! אינך יודעת שעליי להעדיף את רצון אבי על פני כול דבר אחר?" כיוון שמרים הרתה את ישוע לרוח הקודש, האם לא ייתכן שהוא היה מיוחד בדרך כלשהי? אך משמעות הייחוד שלו לא היתה שהוא היה על-טבעי, אלא רק שהוא אהב את אלוהים יותר מכול ילד צעיר אחר. על אף שמראהו היה אנושי, מהותו היתה עדיין מיוחדת ושונה מאחרים. אך רק לאחר ההטבלה הוא חש באמת כיצד רוח הקודש עובדת בתוכו, חש שהוא אלוהים עצמו. רק כשהגיע לגיל 33 הוא הבין באמת שרוח הקודש מתכוונת לבצע דרכו את עבודת הצליבה. בגיל 32, הוא הכיר כמה אמיתות פנימיות, ככתוב בבשורה על פי מתי: "ענה שמעון פטרוס ואמר: 'אתה המשיח, בן האל החי... מאותו זמן, ישוע התחיל להבהיר לתלמידיו שהוא צריך ללכת לירושלים ולסבול הרבה מידי הזקנים והכוהנים הגדולים והסופרים, ולהיהרג, ולקום לתחייה ביום השלישי". הוא לא ידע מראש איזו עבודה עליו לעשות, אלא רק במועד מסוים. הוא לא ידע הכול מייד כשנולד. רוח הקודש עבדה בו בהדרגה והיה בעבודה הזו תהליך. אם ידע מן ההתחלה שהוא אלוהים, המשיח ובן האלוהים בדמות בשר ודם, שעליו לממש את עבודת הצליבה, מדוע לא עבד קודם לכן? מדוע רק לאחר שסיפר לתלמידיו על כהונתו, חש ישוע צער והתפלל לכך ברצינות? מדוע פתח לו יוחנן את הדרך והטביל אותו בטרם הבין דברים רבים שלא הבין קודם לכן? הדבר מוכיח שהיתה זו עבודתו של אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם, ולכן כדי שיבין ויגשים, היה תהליך, כי הוא היה אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם, שעבודתו היתה שונה מזו הנעשית ישירות על ידי רוח הקודש.

כול שלב בעבודתו של אלוהים שייך לאותו הזרם, וכך בתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים, לאחר כול שלב בא מייד השלב הבא, מראשית העולם עד עצם היום הזה. לולא היה איש שיסלול את הדרך, לא היה איש שיבוא בעקבותיו. כיוון שיש הבאים בעקבות, יש גם שסוללים את הדרך. בדרך זו הועברה העבודה הלאה, שלב אחר שלב. כול שלב בא בעקבות קודמו, ומבלי שיהיה איש שיפתח את הדרך, לא היה זה אפשרי להתחיל את העבודה ולאלוהים לא היו אמצעים לקדם את עבודתו. אף אחד מהשלבים אינו סותר את האחר וכול אחד בא בעקבות האחר ברצף, כך שנוצר זרם. כול זה נעשה על ידי אותה רוח. אך בין אם מישהו פותח את הדרך או מבצע את עבודתו של אחר ובין אם לא, הדבר אינו קובע את זהותו. האין זה כך? יוחנן פתח את הדרך וישוע המשיך את עבודתו, האם הדבר מוכיח שזהותו של ישוע נחותה מזו של יוחנן? יהוה ביצע את עבודתו לפני ישוע, אם כך, האם ניתן לומר שיהוה אדיר מישוע? אין חשיבות לשאלה אם הם סללו את הדרך או המשיכו את עבודתם של אחרים. הדבר החשוב מכול הוא מהות עבודתם והזהות שהיא מייצגת. האין זה כך? כיוון שאלוהים התכוון לעבוד בקרב בני האדם, היה עליו לרומם את מי שיכול היה לעשות את עבודת סלילת הדרך. כשיוחנן החל להטיף, הוא אמר, "פנו דרך יהוה, ישרו בערבה מסילה לאלוהינו. הכו על חטא, כי מלכות השמיים קָרבה". הוא אמר זאת מן ההתחלה, ומדוע יכול היה לומר דברים אלה? במונחי הסדר שבו נאמרו הדברים האלה, היה זה יוחנן שאמר לראשונה את בשורת מלכות השמיים, וישוע שדיבר לאחר מכן. על פי תפיסות האדם, היה זה יוחנן שפתח את הדרך החדשה, ומובן שיוחנן היה אדיר מישוע. אך יוחנן לא אמר שהוא המשיח, ואלוהים לא נשא עליו עדות כעל בנו האהוב של אלוהים, אלא רק נעזר בו כדי לפתוח את הדרך ולהכינה לאלוהים. הוא סלל את הדרך לישוע, אך לא יכול היה לעבוד בשם ישוע. כול עבודת האדם קוימה אף היא על ידי רוח הקודש.

בעידן התנ"ך, היה זה יהוה שהוביל בדרך, ועבודתו ייצגה את עידן התנ"ך כולו ואת כל העבודה שנעשתה בישראל. משה רק תמך בעבודה הזו על פני האדמה ומאמציו נחשבים לשיתוף פעולה מצד האדם. באותה עת, היה זה יהוה שדיבר. הוא קרא למשה, רומם אותו בקרב עם ישראל, וגרם למשה להובילו למדבר ולכנען. זו לא היתה עבודתו של משה עצמו, אלא עבודה שכוונה באופן אישי על ידי יהוה, ולכן לא ניתן לכנות את משה בשם אלוהים. משה אף קבע את החוק, אך החוק הזה נחקק באופן אישי על ידי יהוה, שגרם למשה לומר אותו. גם ישוע יצר מצוות, ביטל את חוק התנ"ך וקבע את מצוות העידן החדש. מדוע ישוע מכונה בשם אלוהים עצמו? מפני שהדברים אינם זהים. באותה עת, העבודה שעשה משה לא ייצגה את העידן ולא פתחה דרך חדשה. הוא כוון על ידי יהוה והיה רק אדם שאלוהים נעזר בו. כשבא ישוע, יוחנן ביצע שלב עבודה של סלילת הדרך והחל להפיץ את הבשורה על מלכות השמיים (רוח הקודש החלה בכך). כשישוע הופיע, הוא עשה ישירות עבודה משלו, אך היה הבדל גדול בין עבודתו לאמירותיו של משה. גם ישעיהו ניבא נבואות רבות, אך מדוע הוא לא היה אלוהים עצמו? ישוע לא ניבא נבואות כה רבות, אך מדוע הוא היה אלוהים עצמו? איש אינו מעז לומר שעבודתו של ישוע באותה עת באה כולה מרוח הקודש, ואיש אינו מעז לומר שהיא באה מרצון האדם או שהיתה לחלוטין עבודתו של אלוהים עצמו. לאדם אין דרך לנתח דברים כאלה. ניתן לומר שישעיהו עשה עבודה כזו וניבא נבואות כאלה, וכולן באו מרוח הקודש. הן לא באו ישירות מישעיהו עצמו, אלא היו התגלויות מיהוה. ישוע לא עשה עבודה רבה, לא אמר דברים רבים ולא ניבא נבואות רבות. ההטפות שלו, לא נשמעו נשגבות במיוחד לאדם, אך הוא היה אלוהים עצמו והאדם אינו יכול להסביר זאת. איש לא האמין מעולם ביוחנן, בישעיהו או בדוד, ואיש מעולם לא כינה אותם בשם אלוהים, דוד האל או יוחנן האל. איש לא דיבר כך מעולם ורק ישוע כונה אי-פעם משיח. סיווג זה נעשה על פי עדותו של אלוהים, העבודה שלקח על עצמו והכהונה שמימש. באשר לאנשים הדגולים מכתבי הקודש – אברהם, דוד, יהושע, דניאל, ישעיהו, יוחנן וישוע – דרך העבודה שעשו, ניתן לדעת מיהו אלוהים עצמו ואילו סוגים של בני אדם הם נביאים ואילו שליחים. ההבחנה מי היה בשימושו של אלוהים ומי היה אלוהים עצמו, נעשית ונקבעת על פי המהות והסוג של העבודה שעשו. אם אינך מצליח להבחין בהבדל, הדבר מוכיח שאינך יודע מה פירוש להאמין באלוהים. ישוע הוא אלוהים מפני שהוא אמר דברים כה רבים ועשה עבודה כה רבה, ובפרט הפגין נסים רבים. בדומה לכך, גם יוחנן עשה עבודה רבה ואמר דברים רבים, וכך גם משה. מדוע הם אינם מכונים בשם אלוהים? אדם נברא ישירות על ידי אלוהים. מדוע הוא לא כונה בשם אלוהים, אלא רק יציר נברא? אם מישהו אומר לך, "היום, אלוהים עשה עבודה כה רבה ואמר דברים כה רבים. הוא אלוהים עצמו. אם כך, כיוון שמשה אמר דברים כה רבים, גם הוא בוודאי אלוהים עצמו!" עליך לשאול אותו בתגובה, "מדוע בימים ההם, נשא אלוהים עדות על ישוע ולא על יוחנן, כעל אלוהים עצמו? האם יוחנן לא קדם לישוע? האם עבודתו של יוחנן או של ישוע היתה אדירה יותר? לאדם נראה יוחנן אדיר מישוע, אך מדוע רוח הקודש נשאה עדות על ישוע ולא על יוחנן?" אותו הדבר מתרחש כיום! בתחילה, כשמשה הוביל את בני ישראל, יהוה דיבר אליו מבין העננים. משה לא דיבר ישירות, אלא הונחה ישירות על ידי יהוה. זו היתה עבודת ישראל מן התנ"ך. רוח הקודש או ישות אלוהים לא היתה במשה. הוא לא יכול היה לעשות את העבודה הזו, ולפיכך יש הבדל גדול בין העבודה שנעשתה על ידו ועל ידי ישוע. הסיבה לכך היא שהעבודה שעשו היתה שונה! ניתן להבחין אם אלוהים עושה שימוש במישהו, או שהוא נביא, שליח או אלוהים עצמו, על פי אופייה של עבודתו, והדבר ישים קץ לספקותיך. בכתבי הקודש כתוב שרק השה יכול לפתוח את שבעת החותמים. לכול אורך העידנים, היו פרשנים רבים של כתבי הקודש בקרב הדמויות הדגולות ההן, אם כך, האם ניתן לומר שכולם היו השה? האם ניתן לומר שההסברים שלהם באו כולם מאלוהים? הם רק פרשנים, אין להם הזהות של השה. כיצד ייתכן שיהיו ראויים לפתוח את שבעת החותמים? אמת היא ש"רק השה יכול לפתוח את שבעת החותמים", אך הוא בא לא רק כדי לפתוח את שבעת החותמים. אין הכרח בעבודה זו, היא נעשית כבדרך אגב. עבודתו ברורה לו לחלוטין. האם יש לו צורך להקדיש זמן רב לפירוש כתבי הקודש? האם יש להוסיף את "עידן השה המפרש את כתבי הקודש" בששת אלפי שנות עבודה? הוא בא כדי לעשות עבודה חדשה, אך הוא גם מראה גילויים על עבודת העבר וגורם לבני אדם להבין את האמת על ששת אלפי שנות עבודה. אין צורך להסביר פסוקים רבים מדי מכתבי הקודש. העבודה של היום היא הדבר העיקרי והחשוב. עליך לדעת שאלוהים לא בא במיוחד כדי לשבור את שבעת החותמים, אלא כדי לעשות את עבודת הישועה.

אתה יודע שישוע יירד אל פני האדמה רק באחרית הימים, אך כיצד בדיוק הוא יירד? חוטא כמותך, שזה עתה נגאל ושלא השתנה או שאלהים לא הביאו לידי שלמות, האם תוכל להיות כלבבו של אלהים? האמת לגביך, היא שעדיין יש לך העצמי הישן שלך, כי נושעת על ידי ישוע וכי אינך נחשב לחוטא בזכות ישועתו של אלוהים, אך הדבר אינו מוכיח שאין בך חטא וטומאה. כיצד תוכל להיות קדוש אם לא השתנית? בתוכך, אתה רדוף טומאה, אנוכי ומרושע, אך אתה מבקש בכול זאת לרדת יחד עם ישוע – הלוואי עליך! החמצת שלב באמונתך באלוהים: רק נגאלת, אך לא השתנית. כדי שתהיה כלבבו של אלוהים, על אלוהים לעשות בך באופן אישי את עבודת השינוי והטיהור. אם רק נגאלת, לא תהיה מסוגל להשיג קדושה. בדרך זו, לא תהיה זכאי לקחת חלק בברכותיו הטובות של אלוהים, כיוון שהחמצת שלב בעבודתו של אלוהים בניהול האדם, שלב עיקרי בשינוי ובהבאה לידי שלמות. וכך אתה, חוטא שזה עתה נגאל, אינך מסוגל לרשת במישרין את ירושת אלוהים.

ללא תחילתו של שלב חדש זה בעבודה, מי יודע עד כמה אתם המטיפים, הפרשנים ואנשי הרוח הדגולים כביכול, הייתם מרחיקים לכת! ללא תחילתו של שלב חדש זה בעבודה, הדברים שאתם מדברים עליהם הם מיושנים! זו עליה לכס המלכות או הכנת שעור הקומה לקראת המלכה למלך, התכחשות לעצמי או הכנעת הגוף, סבלנות או למדת לקחים מכל הדברים, ענוה או אהבה. האם אינכם שרים כך את אותו שיר ישן? זהו רק מקרה שבו מכנים את אותו הדבר בשם שונה! בין אם בכיסוי ראש ובבציעת לחם, בין אם בהנחת ידיים ובתפילה, ובין אם בריפוי חולים ובגירוש שדים. האם יכולה להיות עבודה חדשה כלשהי? האם יכול להיות סיכוי כלשהו להתפתחות? אם תמשיכו להוביל בדרך זו, תצייתו בעיוורון לדוקטרינה או למוסכמות. אתם מאמינים שעבודתכם כה נעלה, אך האם אינכם יודעים שאת הכול העבירו ולימדו אותם "זקנים" מימי קדם? האם כול הדברים שאתם אומרים ועושים אינם דבריהם האחרונים של אותם זקנים? האין זו האחריות שהותירו אחריהם אותם זקנים בטרם הלכו לעולמם? האם אתם חושבים שמעשיכם עולים על מעשי השליחים והנביאים מן הדורות הקודמים ואף על כול הדברים? תחילתו של שלב עבודה זה שמה קץ להערצתכם כלפי עבודתו של העד לי, ששאף להיות למלך ולעלות על כס המלכות, ועצרה את יהירותכם ורברבנותכם, כך שאינכם יכולים להתערב בשלב זה של עבודה. ללא שלב זה של עבודה, הייתם שוקעים עמוק עוד יותר, למצב שממנו לא ניתן להיגאל. יש בקרבכם יותר מדי מן הישן! למרבה המזל, העבודה של היום החזירה אתכם, שאם לא כן, מי יודע לאיזה כיוון הייתם פונים! כיוון שאלוהים הוא אל שתמיד חדש ולעולם אינו ישן, מדוע אינכם מבקשים דברים חדשים? מדוע אתם נצמדים תמיד לדברים הישנים? ולפיכך יש חשיבות עליונה להכרת עבודתה של רוח הקודש כיום! "

ייתכן שתאהב גם...

הופיעו אותות בדבר אחרית הימים - המשיח הגיע